המון בנות ביקשו ממני לכתוב את זה אבל חייבת להגיד שזה מרגיש לי כמו לכתוב רשימת קניות למכולת. כל אחד זקוק למצרכים שונים. זה אינדיבידואלי וגם תלוי לידה (קיסרי/וגינלי) ואולי גם תלוי מזג אויר. הצ׳ק ליסט מופיע בסוף הפוסט אבל ממליצה לקרוא את כולו.
בכל זאת , אני חושבת שכן יש מקום לדברים שהם ״מאסט הב״ בחדר לידה ובאשפוז ולכמה טיפים ועצות מניסיון, במיוחד ליולדות בפעם הראשונה או אלו שכבר הספיקו לשכוח.
אז הכנתי רשימה בסיסית (בסטייל) שתוכלי להדפיס אבל כמובן ממליצה לקרוא בהמשך את ההערות והטיפים שלי וגם כמובן להוסיף (או אפילו למחוק) בצ׳ק ליסט עוד דברים משלך.
אז דבר ראשון הוא בעצם לחלק את האריזה לשלושה תיקים נפרדים :
תיק לחדר לידה
תיק לאשפוז במחלקה ו/או במלונית
תיק לניובורן (אני פשוט משתמשת בתיק ההחתלה)
אופציה: תיק למלווה -במידה והוא נשאר לישון איתך
אפשר להכין כבר משבוע 36-37 את התיקים ולהיות רגועות שהכול מוכן. ברגע האמת תכניסו הכול לאוטו אבל תיקחו איתכם רק את תיק חדר הלידה למיון יולדות . זיכרו כי ייתכן ומדובר באזעקת שווא ולא באמת תלדו באותו יום וגם בכללי אין צורך להיסחב עם הכול מחדר לחדר. אתן תבלו במיון יולדות תחילה ואחרי זה כנראה בחדר לידה, אחר כך בהתאוששות ורק לאחר מכן תועברו למחלקה.
כמה טיפים לתיק לחדר לידה: שמן שקדים כמובן רק אם את מתכננת לידה וגינלית . הבקבוק צריך להיות סגור ואל תשכחי להביא למיילדת. בלידה היא תשתמש בזה וזה יכול ממש לעזור לך למנוע או להפחית את הקרעים (אותי מניסיון זה הציל) . כשאת נכנסת לחדר לידה, אם יש זמן , את תוכלי לעושת חוקן וגם מקלחת לפני אז תביאי גם נעלי אצבע וגומייה או קליפס לשיער לאסוף בזמן הלידה.
כמה טיפים לאשפוז במחלקה: טוב חלוק זה הדבר שהכי הציל אותי. לבשתי אותו כל הזמן. באמצע הלילה שהלכתי לחדר הנקה להניק – היה לי פשוט ונעים , ואל תשכחי גם נעלי בית מפנקות (במיוחד בחורף, אבל גם בקיץ- יש מזגנים בבתי החולים). אסלניות זה גם מאסט מבחינתי במיוחד במחלקה, כי את (כנראה) תחלקי את החדר עם עוד מישהי וזה אומר גם את השירותים והמקלחת ולכן עדיף לך לשמור על הגיינית יתר, במיוחד אחרי לידה, כשהרחם עוד פתוח ועלולים להיכנס חיידקים לבפנים.
לא תאמיני עד כה השפתיים והפנים הולכות להתייבש לך שם. אני תמיד לוקחת איתי שפתון לחות וגם קרם פנים. אני גם מביאה איתי תיק טיפוח עם אפילו קצת איפור ובושם- כי אני אוהבת להרגיש טוב עם עצמי וזה עושה לי טוב. אז תעשי גם את מה שעושה לך טוב. אולי זה מחליק? אולי קרם גוף? אולי בכלל מגזין שאת אוהבת?
כמה טיפים לתיק ניובורן לשחרור: ממליצה לשים שם שני מוצצים שונים (סוגים שונים) ולראות למה הבייבי יותר יתחבר. עוד המלצה שקיבלתי ממישהי להביא עוד סט של בגדי ניובורן כי יצא שהתינוקת פלטה בדיוק כשבאה להשתחרר ונאלצו להחליף לה שוב. אז להביא עוד סט אקסטרה.
כובע זה חובה חובה בחורף. וכדאי גם לבדוק עם בית החולים האם ניתן להשתחרר עם עגלה או שחייב סל קל. היום יש הרבה בתי חולים שנוטים לאשר לצאת גם עם עגלה (כי מבינים שיש בעצם כסא ביטחות).
אז זהו עד כה. מקווה שיהיה לכולנו לידה קלה והכי חשוב כמובן בידיים מלאות ושכולנו נהייה בריאים. תנסו להגיע עם אנרגיות חיוביות , עם שמחה (עד כמה שאפשר) תזרמו. לא הכול הולך לפי תכנית בחיים – תזכרו מה חשוב- באתן ללדת ילד בריא וככה אתן רוצות לצאת. כל השאר – לא אמור לשנות לכן את מצב הרוח.
בדיקות דם ושתן מקיפות כולל סוג דם, בדיקת דופק עוברי, מיקום ההריון, גיל העובר. כל זה נעשה אצל הרופא/ת נשים וכמובן כלול בסל הבריאות של קופת החולים.
תוספת קטנה שלי: גם אם את לא סובלת מבעיות בבלוטת התריס, בגלל שהגוף הורמונלי – ייתכן ובלוטת התריס שלך לא מאוזנת ולכן תבדקי שהרופא הביא לך בדיקת דם לתפקודי בלוטת התריס TSH . כאשר בלוטת התריס לא מתפקדת או לא מאוזנת היא יכולה לפגוע באייקיו ובהתפתחות העובר. במקרים חריגים גם לגרום להפלות.
בדיקת CMV היא בדיקת דם שאיננה חובה אבל כלולה בסל הבריאות לבדיקת זיהום ברחם בוירוס הציטומגלו שעלול לסכן את העובר.
שבוע 10-13
בדיקת NIPT – בדיקת דם האם לתסמונות דאון. בשנים האחרונות הגיעו לשוק בדיקות דם כאלטרנטיבה לא פולשנית לבדיקות מי השפיר. אך יש לציין שמדובר בבדיקה סטטיסטית בלבד לאיתור תסמונות כרומוזומליות כלומר, התוצאה שהיא מספקת היא הערכה הסתברותית לגבי הסיכוי שהעובר לוקה באחת התסמונות אותה הבדיקה בודקת. הבדיקה עולה בין 3000-6000 ש״ח וניתן לקבל עבורה החזר מביטוחים פרטיים וגם מהקופה במידה ויש ביטוח משלים. בבדיקה זו ניתן גם לגלות את מין העובר.
הדעה שלי: אם את לא מתכננת לעשות בין כה וכה מי שפיר, אז זאת יכולה להיות אופציה נהדרת. אבל את צריכה לדעת שהיא לא מחליפה מי שפיר. אני אישית עשיתי אותה ובין היתר גיליתי על מין העובר בשבוע 10.
בדיקת שקיפות עורפית – הבדיקה היא סה״כ בדיקת אולטרסאונד, לרוב בטני , לעיתים מבקשים לעשות גם בגישה וגינלית, לא מסוכנת . מרכיבה ביחד עם הסקר הביוכימי (בדיקת דם) את סקר השליש הראשון.
בדיקה חשובה מאוד. שילוב של בדיקת הדם (שיש לעשותה בסמוך) יחד עם בדיקת האולטרסאונד מאפשרת לאתר כ-85% מהעוברים עם תסמונת דאון. חשוב לציין שוב כי מדובר בבדיקת סקר בלבד. הבדיקה כלולה בסל.
בדיקות בשליש השני להריון
ברכות שהגעת לשליש השני! אם סבלת מבחילות – המצב יכול להתאזן עכשיו והשליש השני הוא בכללי התקופה הכי כיפית בהריון. כי הבטן יוצאת וכבר מספרים לכולם אז זה לא סוד. הסיכוי להפלה קטן מאוד בשלב הזה ועדיין לא מרגישים ממש את הכבדות אז תהני מהתקופה הזאת והנה הבדיקות שתצטרכי לעבור:
שבוע 14-17
סקירת מערכות מוקדמת– בדיקת אולטרסאונד בגישה בטנית או נרתיקית בה נסקרים אברי העובר על מנת לוודא את תקינותם. במהלך הבדיקה גם מעריכים את התפתחותו התקינה של העובר. הבדיקה היא אינה פולשנית ואינה מסכנת את האם או העובר. הבדיקה אינה כלולה בסל הבריאותי של משרד הבריאות אך כלולה בשירותים של הביטוחים המשלימים של קופות החולים ולכן ניתן לבצע את הבדיקה דרך קופת החולים בתוספת השתתפות עצמית.
הבדיקה אמנם כוללת סקירה קפדנית אבל עדיין מדובר בבדיקת סקר סטטיסטית.
אנקדוטה שלי: בדיקת סקירת מערכות מוקדמת היא קודם כל המצאה ישראלית. בכל מקום אחר בעולם יש רק סקירה מאוחרת. הטכנולוגיה בישראל מאוד מפותחת ואנחנו מתקדמים בעולם בתחום האולטרסאונד וכיוצא בזה עושים גם יותר בדיקות בהשוואה לעולם המערבי. אבל מדובר בבדיקת אולטרסאונד עם אפס אחוז סכנה לכן למה לא? צריך רק לקחת בחשבון שהתוצאות הן מוגבלות ושמדובר בסופו של דבר בבדיקת סקר סטטיסטית. מה זה אומר? תוצאות הבדיקה נבדקות ביחס לנתונים סטטיסטיים של עוברים באותו שלב הריון. ההשוואה בין נתוני הבדיקה לנתונים של בדיקות אחרות באותו שלב התפתחות בישראל, יכולה לסיע לאתר עיכובים והתפתחויות בלתי צפויות אבל צריך פשוט לקחת את זה בערבון מוגבל.
שבוע 16-20
בדיקת חלבון עוברי- בדיקת דם פשוטה ביותר שבודקת את רמת החלבון העוברי בדם האם במטרה להעריך סיכון לתסמון דאון או למומים במוח ובתעלת העצבים ומומים נוספים. מדובר בבדיקת סקר בלבד. אם התוצאה יוצאת נמוכה או גבולית מופננית האישה לייעוץ גנטי ולבדיקות נוספות כמו מי שפיר.
שבוע 17-23
דיקור מי שפיר – בדיקה זו בדרך כלל נערכת בין השבוע 17-22+6 אבל ייתכנו מקרים מיוחדים בהם רופאים ימליצו לבצע דיקור בשבועות מאוחרים יותר. הבדיקה נועדה לאתר מומים ו/או מחלות גנטיות בעובר. הסיכון להפלה כתוצאה מביצוע הבדיקה, לפי עבודות מחקר שונות, הנו בין 1:400-1000 (0.25%-0.01%).
מבחינת זכאות לבדיקה במימון ציבורי זכאיות:
כל מי שגילה מעל 35 בעת כניסתה להריון , כלומר לפי תאריך וסת אחרונה, או במקרה ומדובר בהריון IVF אז לפי מועד ההפריה.
כאשר הבדיקות הקודמות (כמו חלבון עוברי , שקיפות עורפית, סקירה וכו׳) מראות סיכון מוגבר והבדיקה מומלצת על יד גנטיקאי תממן הקופה של האשה את בדיקת מי השפיר.
כאשר יש סיבה רפואית אחרת והבדיקה מומלצת על-ידי יועץ גנטי.
בכל מקרה אחר כמובן ניתן לעשות את הבדיקה במימון פרטי.
הדעה שלי: אני אמנם לא עשיתי עד כה שום בדיקת מי שפיר. אני ובעלי עשינו המון בדיקות גנטיות אחרות לפני הכניסה להריון (בגלל ההפלות החוזרות שהיו לי) הבדיקות המורחבות עלו אלפי ואפילו עשרות אלפי שקלים והכול יצא תקין. החלטתי לא לעשות מי שפיר. עם זאת, אני חושבת שכן כדאי לעשות. הדבר הכי נורא שיכול להיות בהריון זה ללדת ילד לא בריא. ואם הולכים לרופא פרטי טוב אז הסיכון להפלה הוא ממש ממש מזערי.
שבוע 21-24
סקירת מערכות מאוחרת- בדומה לסקירה המוקדמת , כאן סוקרים שוב את איברי העובר אשר התפתחו לאחרונה במטרה לאתר מומים וממצאים לא תקינים. בדרך כלל הבדיקה מתבצעת בגישה הבטנית אבל ייתכן וגם בגישה וגינלית. בדיקה חשובה מאוד (ומרגשת!) הבדיקה כלולה בסל.
המלצה קטנה שלי : לאכול שוקולד או קפה לפני . זה יעורר את העובר וזה מאוד מרגש לראות אותו בתנועה.
שבוע 24-28
העמסת סוכר– בדיקה לאיתור סוכרת הריון. רמת סוכר גבוהה בדם עלולה לסכן את האם ואת העובר. בשל העובדה שלסוכרת היריון אין בדרך כלל תסמינים ברורים, יש צורך בבדיקה מוקדמת לצורך זיהויה. בדרך כלל רוב הנשים ישלחו לבדיקת דם פשוטה שנקראת העמסת סוכר חלקית 50 גרם . במסגרת הבדיקה שותים תמיסה של 50 גרם גלוקוז ולאחר כשעת המתנה עוברים בדיקת דם פשוטה. הבדיקה בודקת כמה מהר הסוכר נספג מהדם לתאים. ערך מעל 140 יעיד על סיכון לסוכרת הריונית ויצריך בדיקה נוספת של העמסת סוכר 100 מ״ג.
העמסת סוכר מלאה 100 מ״ג- בדיקה זו נעשית כאשר בדיקת הסוכר 50 גרם הראתה תוצאה של 140 (או אפילו 130) ומעלה. בחלק מהמקרים בהם יש גנטיקה של סוכרת במשפחה מקירבה ראשונה או שהייתה סוכרת בהריון קודם , חלק מהרופאים שולחים על מנת לחסוך זמן וטרחה ישירות לבדיקה המלאה.
יש להגיע לבדיקה לאחר צום של 8 שעות. שתיית מים מותרת. בהתחלה לוקחים דם לפני שתיית הגלוקוז , על מנת למדוד את רמת הסוכר בצום. לאחר מכן שותים את תמיסת הגלוקוז 100 גרם מהולים במים. לאחר מכן יש להמתין במרפאה שלוש שעות, כאשר בכל שעה יש צורך להגיע לבצע בדיקת דם.
אנקודטה שלי : יש המון נשים שלימון עוזר להם בבדיקה. לי אישית עבר בסדר גם בבדיקה המלאה של ה-100 גרם. אבל כדאי להביא. ועוד משהו – אין צורך לעשות דיאטה או להמנע מסוכר יום לפני. כל המטרה של הבדיקה היא
בדיקת אקו לב עובר – לא כל הריונית תקבל הפנייה לבדיקה זו רק מי שיש לה עבר גנטי או ישנו חשש שתפקוד הלב של העובר אינו תקין. גם בעקבות ריבוי מי שפיר או הריון עם תאומים זהים ייתכן ותישלח לבדיקה. מדובר בבדיקת אולטרסאונד של כמה דקות על ידי קרדיולוג ילדים שבאמצעותה ניתן לזהות את קצב לב העובר , מבנה הלב וכלי הדם שסביבו על מנת לזהות בעיה אפשרית בשלב מוקדם ככל האפשר.
בדיקות בשליש השלישי להריון
שבוע 30-34
מעקב אחרי גדילת עובר – בדיקת אולטרסאונד לבדיקת התפתחות העובר כולל כמות מי השפיר, מיקום העובר והשילייה וכמובן גם אורך צוואר הרחם. בדיקה קלילה, צריך לקוות שראש העובר נמצא למטה (כמובן במידה ומדובר בלידה וגינלית – זה הרציונל) .
שבוע 35-37
בדיקת GBS- משרד הבריאות לא מחייב לעשות את הבדיקה הזאת ולכן לא כל רופא נשים שולח לעשות אותה. הבדיקה היא סופר פשוטה: נעשית במעבדה (גם ככה ישלחו אותך לעשות בדיקות דם אז אפשרי לעשות גם את הבדיקה הזו באותו הזמן) . את מקבלת בעצם מטוש ודוגמת תרבית מהרקטום ומהנרתיק. מה זה בעצם אומר? בודקים אם יש לך את חיידק ה-GBS . החיידק הזה מסוכן בזמן הלידה עצמה (במידה ומדובר בלידה וגינלית) וסיכוי קלוש אבל קיים סיכוי כזה שיכול לעבור לעובר לכן יש צורך לטפל במידה ויצא חיובי.
שבוע 40 ומעלה
בדיקת מעקב הריון עודף – בדיקה משולבת הכוללת מוניטור עוברי, אולטרסאונד, בדיקת שתן, לחץ דם ובדיקה וגינאלית ומתבצעת אחת לשלושה ימים בערך וזאת בכדי לגלות סימני מצוקה ובעיות הדורשות התערבות רפואית בלידה. הבדיקות מתבצעות בבתי החולים בדרך כלל ללא עלות.
כשרועי, בעלי הציע לי נישואים , לא דמיינתי כמה מהר אני אהפוך לאמא . למעשה לא דמיינתי בכלל אף פעם במהלך חיי אותי כאמא. היה לי תמיד ברור שאתחתן ויהיו לי ילדים אבל תמיד זה היה נראה רחוק ממני. גם בגיל 31. בנוסף, אני בנאדם סופר אדיש , שלא מוטרד מכל בעיה קטנה , בדיוק ההפך מהאמא האולטמטיבית. יש כזה דבר בכלל, אמא אולטימטיבית?
כחודשיים וחצי לפני החתונה , נסענו לירח דבש מוקדם: ניו יורק, מיאמי , קרוז לבהאמס, דיסינילנד ובחזרה לניו יורק והבייתה.
כשנחתנו כבר התחלתי להרגיש מסוחררת והטפשת התחילה לחגוג. אני אחת המתכננות טיולים הטובה ביותר שיש , פתאום מצאתי כל מיני חורים , כמו למשל לאסוף את הרכב משדה תעופה אחר , שלא נחתנו בו, להגיע לקרוז אחר במקום הקרוז שלנו ולהפסיד אותו, ועוד כל מיני אירועים כאלו.
כשעלינו לקרוז , היו לי בחילות קשות, אבל שוב , האשמתי את בחילות הים שלי, תמיד כשאני בספינה על הים, אני מקיאה , בחילות קשות ועוד ועוד. אז לא הייתי מופתעת. בסוף הטיול, כשהגענו לניו יורק , התחלתי לחשוד, ומה אם אני בהריון?
מעולם לא הייתי עוקבת הדוקה אחרי המחזורים שלי אבל היה זכור לי שקיבלתי לפני איזה חודש ואני צפויה לקבל בימים הקרובים. הבחילות העצימו יותר ויותר, ויום לפני הטיסה פשוט רועי העלה את זה. וכשהוא אמר את זה בקול רם – פתאום הבנתי – זה אפשרי! ניגשתי לחנות הפארם המקומית ורכשתי בדיקת הריון , ליתר בטחון, ״לשלול את זה״. אחרי שהשתמשתי בבדיקה, הנחתי בצד , ונכנסתי להתקלח ל2 דקות וכשיצאתי לא האמנתי שאני רואה 2 פסים! לא הגיוני. לא ייתכן הדבר שאני בהריון. הרי קיבלתי וסת? (בדיעבד, הסתבר שזה היה דימום השתרשות או דימום התחלתי ולא באמת וסת).
״חשבתי על הקוקטייל בקרוז ששתיתי. ואיך פתאום אני אביא עכשיו ילד לעולם כשאני מרגישה בעצמי ילדה?״
הלכתי לישון וחשבתי על הקוקטייל בקרוז ששתיתי והסושי שאכלתי והיה לי ממש קשה לעקל את העובדה שאני הולכת להיות אמא. למרות העובדה שיש לי בן זוג, ואנחנו אפילו מתחתנים בעוד חודשיים, עברה בי המחשבה להפיל. חשבתי לעצמי שילד מביאים מתוך רצון, לא מתוך טעות. ושזה אמור להיות מתכונן. ואיך פתאום אני אביא עכשיו ילד לעולם כשאני מרגישה בעצמי ילדה?
בדיעבד, איזה טעות זאת הייתה אם הייתי מפילה ולא מקבלת את הדבר היקר לי מכל היום. איזה מזל שהמחשבה הזאת עברה מהר מאוד ובמקומה נכנסו לי לראש מחשבות על אימהות והנקה. למחרת טסנו בחזרה לישראל ושם כמובן התחלתי במעקב הריון, בו התברר לי שאני כבר בחודש שני!
ההכנות לחתונה היו קצת לא פשוטות, זאת הייתה תקופת החגים, בה לצערי סבא שלי היקר נפטר בערב ראש השנה , אז ככה שכל התקופה הזאת הייתה מהולה בשמחה ועצב. מצד אחד אני מתחתנת ואני בהריון, מצד שני המשפחה שלי באבל ואמא שלי עצובה וזה לא כיף. אבל אלו החיים.
הלכתי למדידות של השמלה והחזה שלי גדל באופן משמעותי שהיו שצריכים להרחיב לי את השמלה במעט. לשמחתי הבטן, עדיין לא יצאה ממש בחתונה . טוב נו , הריון ראשון ככה אומרים. החתונה הייתה כשהייתי כבר בשבוע 16 והכול היה פשוט נפלא. בלי בחילות , תחילת טרימסטר שני , תענוג . זאת התקופה הכי יפה בהריון .
המשך מהלך ההריון היה תקין , מלבד תת פעילות של בלוטת התריס שהתפרצה לי במהלך ההיריון וארחיב על זה עוד הרבה בהמשך, הכול היה בסדר. עבדתי עד היום האחרון. לא חושבת שלקחתי אפילו יום מחלה אחד. לא התלוננתי על שום דבר (חוץ משאסור לי לאכול סושי עם דג נא) עבדתי די המון שעות והייתי חוזרת בשמונה, תשע בערב ופשוט קופצת ישר למיטה.
כשהגעתי לסוף שמיני , התחלתי לנקות בשיגעון את הבית, להתחיל להחליף ארון חורף לקיץ, להתחיל לזרוק חלק מהדברים ולפנות מקום לתינוקת שלי שתגיע אליי בקרוב.
יום שבת בצהרים, ישבתי עם בעלי הטרי בספה וצפינו בטלויזיה, ופתאום אני אומרת לו אתה קולט שעוד חודש בערך תהיה לנו כאן תינוקת בחדר? המחשבה על זה כל כך ריגשה אותי. תינוקת משלי, תינוקת שלא תעזוב אותי אף פעם. איך אפשר להסביר כמה אושר זה מסב? לא ידעתי ולא תיארתי אפילו.
״אתה קולט שעוד חודש בערך תהיה לנו כאן תינוקת בחדר? ״
והנה אני כבר בשבוע 36. בעוד שבועיים בעלי נוסע לנסיעת עבודה באילת לסופ״ש ומציע לי להצטרף אליו. ואני חושבת על זה שאיזה כיף, שבועיים לפני הלידה אני עוד אהיה בחופשה אחרונה לפני שנהפוך לשלושה. וגם המחשבה של לקנות מוצרים לתינוקת ללא מע״מ קסמה בעיניי ואני זוכרת שאפילו הזמנתי בגד ים להריון כדי שאוכל להשתזף טיפה לפני הלידה.
פשוט מחשבות של אישה אדישה שאין לה עדיין ילדים.
כמה ימים לפני הנסיעה לאילת, כולם אמרו לי שהשתגעתי. איך אני נוסעת בשבוע כל כך מתקדם וקרוב ללידה למקום שנמצא 5 שעות נסיעה מהבית. האמנתי שיהיה בסדר , וכל הזמן הדהד בראשי המחשבה שאומרים שהריון ראשון בדרך כלל סוחבים עד הסוף, שהגוף לא יודע עדיין לזהות צירים ולכן מושכים בדרך כלל.
אז נסעתי. גם בעיקר כי אני בנאדם זורם ודיי אדיש (כבר אמרתי? ) ועושה מה שנראה לי לנכון ולא חושבת לפני עד הסוף. כמובן שנסענו ברכב (כי הדעה הרווחת היא שאסור לאישה בהריון לעלות על טיסה בחודש כל כך מתקדם ואיכשהו אני פשוט קניתי את זה) הנסיעה הייתה ארוכה ומסורבלת. היו הרבה קפיצות והכביש לא היה חלק וכשהגענו לחדר שלנו באילת, נחתי קצת כי באמת זה היה קשה אבל הייתי ערוכה מהר מאוד ליום קניות ואחרי זה אפילו להשתכשכות בבריכה.
התלבשתי , התגנדרתי והופ יצאתי לדרך! אחרי ממש מספר צעדים בודדים, התחלתי להרגיש מין מים שזולגים לי על הרגל. כאילו עשיתי פיפי ולא הרגשתי זאת. חזרתי לחדר, ניגשתי לשירותים. הסתכלתי על התחתונים שלי וזה היה קצת מוזר , זה היה שקוף, והיה לזה ריח לא נעים. והרי עשיתי קורס הכנה ללידה ואני בתוך תוכי ידעתי בדיוק מה זה כנראה. אבל התעלמתי ואמרתי שטויות. גם אם כן, כמות כזאת קטנה , לא נראה לי אומר משהו.
המשכתי עוד ללכת לכיוון הקניון ברגל. וכל כמה צעדים אני מרגישה עוד טיפות ועוד טיפות זולגות על רגלי. התקשרתי לאחותי שכבר מנוסה ויש לה שלושה ילדים , ואמרה לי מיד לגשת לבית החולים. חשבתי שזאת הגזמה פראית וביקשתי מהתינוקת הקטנה שלי שתמתין עוד קצת בפנים, רק עוד יום אחד לפחות. או עוד כמה שעות שאספיק לקנות וליהנות מהיום הזה שלי. אבל לא, זה המשיך לזלוג ולזלוג ואז הבנתי שאין מנוס. התינוקת רוצה לצאת. לקחתי מונית מיד לבית החולים המקומי באילת. ושם אחרי המתנה דיי קצרה התקשרתי לבעלי שנמצא בלחץ מטורף של עבודה ״ירידת מים – צריכה ללדת תוך 24 שעות, מה עושים?״
הבעל החמוד שלי הגיע דיי מהר לבית החולים ושם הציע לי לקחת טיסה בחזרה ושהוא יגיע עם הרכב בעוד כמה שעות. אחרי שבדקנו שטיסה היא אפילו יותר בטיחותית לנשים בהריון מאשר נסיעה ממושכת ברכב בכבישים שלא סלולים היטב, לקחתי מונית לשדה עם כל הדברים שלי והגעתי לשדה.
בשדה תעופה באילת, הפקידה בדלפק הצ׳ק-אין אפילו לא שאלה שום דבר על עצם היותי בהריון מאוד מתקדם. הגעתי למושב ליד החלון כשלידי יושבת אישה. בעודי משוחחת בטלפון עם אחותי שאני מספרת לה שקצת כואב לי , שאני כבר מרגישה צירים אבל לא משהו ממש שאי אפשר לשרוד.
המטוס המריא אז ניתקתי את השיחה ואותה אישה שיושבת לידי הסתכלה עליי ואמרה לי ״ירדו לך מים ואת יושבת לידי פה במטוס?״ היא נורא נבהלה ומצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותה ואומרת לה שאני ממש סבבה וזה עוד יקח בטח כמה זמן עד שאלד וזה לא יהיה פה במטוס.
המטוס נחת ואכן לא ילדתי והספקתי גם להגיע לבית החולים ״איכילוב״ ושם לפגוש את אימי היקרה שהמתינה לי שם. היא כמובן שכחה את תיק הלידה שלי שביקשתי ממנה להביא איתה (למי יש טפשת הריון?) ונאלצתי להסתדר בלי כל הדברים שהכנתי ללידה. בבית החולים התברר שיש לי פתיחה פחות מ-1 ולכן זה יקח עוד זמן.
רציתי ותיכננתי על לידה טבעית, קראתי ספר על זה ואפילו עשיתי סיור באיכילוב (שזה חובה לפני לידה טבעית באיכילוב) אבל אז הסבירו לי הרופאים הנחמדים שאצטרך לקבל זירוז במידה והלידה לא תתפתח ולא תהייה פתיחה. אני זוכרת בהרצאה על לידה טבעית שהייתי , הסבירו שיש עוד אפשרויות במקרה כזה ואפשר לעשות זירוז טבעי, שנקרא גם ״סטריפינ״ שזה בעצם נעשה ללא כל הרדמה כמובן, הרופאה פשוט מכניסה כמה אצבעות לבפנים, כן , כן , ובאמצעות תנועות סיבוביות מנסה להפריד את קרומי השק העוברי מדפנות הרחם. זה לא כל כך כואב כמו שזה נשמע. זה לא נעים כל כך אבל זה סביל. אחרי זה מתחיל (או לפחות לי) לרדת דיי הרבה דם וזה ממש לא נעים אבל זה לא נורא כי הרי לא הגענו לכאן בכדי ליהנות.
לאט לאט הצירים התחילו להגיע , בשעה 23:00 הגעתי לפתיחה 2 , הכאבים עדיין היו נסבלים , אבל בגלל שמי השפיר המשיכו לזלוג , יחד עם דימום לא קטן החליטו להעביר אותי למחלקת בהריון בסיכון שאהיה במעקב תכוף יותר.
כשהגעתי למחלקה , אחי הגיע עם תיק הלידה שלי וסוף סוף יכולתי להשתמש בעלי הפטל שהזמנתי מבעוד מועד מ״בייבי טבע״ על מנת לעודד את התפתחות הלידה. טיפ קטן: זכרו שהעלים מגיעים בלי שקיק ולכן צריך להביא גם כלי לעלי התה. בשעה 1:00 בבוקר בעלי הגיע מאילת ואחרי כמה דקות נכנסה אחות והסבירה שמעבירים אותי לחדר לידה כיוון שמי השפיר מתחילים להתרוקן.
זה הרגע שבו באמת פחדתי. פתאום התחלתי לחשוב על דברים נוראיים והתחלתי להיות חרדתית. כמובן שויתרתי כבר על לידה טבעית. העדפתי כמובן לא להגיע לקיסרי אבל מה שהכי ייחלתי לו בשלב הזה , שהעוברית שלי תהיה בסדר ושתדע שאני מחכה לה כל כך ושלא תעשה לי פדיחות. אני רוצה אותה (כל כך) בחיים שלי.
הגענו בערך ב2:00 לחדר לידה, המיילדת נכנסה. היה לה מבטא דרום אמריקאי והיא הייתה סופר מקסימה! חיכינו עוד שעה בחדר לידה שאולי הלידה תתפתח יותר אבל עדיין הייתי בפתיחה 3 ולכן הציעה שאקח זירוז פיטוצין על מנת שלא אצטרך להגיע לקיסרי בעוד כמה שעות . הסכמתי ועשינו ממש תכנית לידה , קודם חוקן, אחרי זה אפידורל, אחרי זה פיטוצין. והכול התבצע בכל כך הרבה נועם ושלווה.
אחרי שחיברו אותי לאפידורל וקיבלתי את הפיטוצין, היינו צריכים לחכות שבעצם הפתיחה תגיע ל10, פתיחה מלאה, של 10 אצבעות. והמיילדת הגיעה לבדוק אותי כל חצי שעה לראות מה המצב. בין לבין אני פשוט נרדמתי . היה לי מאוד קר , כנראה מהאדרנלין של האפידורל וכל הסיטואציה אבל הצלחתי להירדם כל פעם לכמה דקות.
ואז היא פשוט הגיעה ואמרה לי ״רוזי, הגיע הזמן לקום, הגענו לפתיחה של עשר!״
הכול ממש היה קסום ורגוע אצלה , ויאמר לזכותי שגם אצלי. והתחלנו עם הלידה בערך בשעה 6:00. אחרי הרבה, אבל לא מאוד, לחיצות וניסיונות, העוברית היפיפייה והקטנטונת שלי יצאה לעולם בשעה 6:42 ופתאום לא ידעתי מה עליי לעשות. הביאו לי אותה ושמו לי אותה על החזה. גור קטן שלי. הסתכלתי עליה ולא האמנתי. פתאום אני רואה את הפרצוף שלה , ומעכשיו לא צריך יותר לדמיין. איזה מושלמת היא. איזה עדינה. איזה קטנה. פשוט יצור חסר אונים שזקוק לחום שלי. ואו-הו כמה חום יש לי להעניק לה!
״אין אושר גדול מזה.״
אין אושר גדול מזה.
הלידה עברה בשלום, אמנם היתה בעיה קטנה אחר-כך בהוצאת השילייה ונאלצנו להוציא לי אותה ידנית (לא הצלחתי להוליד אותה) וזה היה לא הכי נעים. ולא אשקר שכל הלידה הייתה מלווה בפחדים וכאבים, אבל מי זוכר את זה?
